מיפוי אמיתי, לא טופס
עוברים יחד על המערכות, הטפסים והספקים, וממפים את זרימות המידע כפי שהן בפועל.
אי אפשר להגן על מידע שלא יודעים שקיים. אנחנו ממפים את כל זרימות המידע האישי בעסק: מה נאסף, איפה נשמר, מי ניגש אליו ולאן הוא עובר. התוצר הוא רשומת פעילויות עיבוד מסודרת, שממנה נבנה כל השאר.
לפני שכותבים מדיניות, בודקים חובת רישום או חותמים מול ספק, צריך לדעת איזה מידע אישי יש בעסק ואיפה הוא יושב. רשומת פעילויות עיבוד היא המפה הזו: מה נאסף, מאיזה מקור, לאיזו מטרה, מי מורשה לגשת, לאן המידע עובר וכמה זמן שומרים אותו.
הבעיה: המידע מפוזר בין מערכת הנהלת החשבונות, טופס באתר, קבוצת ווטסאפ, גיליון של איש מכירות וספק דיוור. בלי מיפוי, כל מסמך שנכתב נשען על הערכה, וכל שאלה על מאגר מסוים מתחילה מאפס.
עוברים יחד על המערכות, הטפסים והספקים, וממפים את זרימות המידע כפי שהן בפועל.
הרשומה נשמרת במערכת ומתעדכנת כשנוספת מערכת, ספק או פעילות עיבוד חדשה.
מסמך הגדרות מאגר, בדיקת חובת רישום, הסכמי עיבוד מידע ותסקירים נבנים כולם מעל המיפוי הזה.
המיפוי מוצג כרשומות עם מועדי עדכון והעברות לחו״ל, כך שרואים מה מעודכן ומה דורש רענון.
הצעת מחיר מותאמת לפי גודל הארגון, אחרי שיחת אפיון.
המיפוי הוא כלי עבודה, ולא חובה עצמאית בדין הישראלי (בשונה מהרגולציה האירופית, GDPR). הוא הדרך המעשית לעמוד בחובות שכן חלות עליכם: מסמך הגדרות מאגר לפי תקנה 2, חובות אבטחת מידע וניהול ספקים לפי תקנה 15.
המיפוי הוא תמונת כל זרימות המידע בעסק. מסמך הגדרות מאגר הוא המסמך שתקנה 2 דורשת עבור מאגר מסוים, והוא נכתב מתוך המיפוי.
זה נגזר ממספר המערכות והספקים. מתחילים בשיחת מיפוי, וממנה נגזרים היקף העבודה והמחיר בהצעה.
מוסיפים אותה לרשומה במערכת, ומשם רואים אילו מסמכים נשענים עליה וצריכים עדכון: מסמך הגדרות המאגר, רשימת הספקים והמדיניות.