תקנות הגנת הפרטיות (העברת מידע אל מאגרי מידע שמחוץ לגבולות המדינה), התשס״א–2001
התקנות האלה נוגעות כמעט לכל עסק שעובד עם ספקים בענן, גם אם מעולם לא חשב על עצמו כמי שמעביר מידע לחו״ל. הן קובעות מתי מותר להעביר מידע אישי ממאגר בישראל אל מחוץ למדינה, אילו בסיסים מאפשרים את ההעברה, ואילו התחייבויות צריך לקבל מהצד שמקבל את המידע.
למקור הרשמי- תוקף
- תקפות
- תאריך במסמך
- 2001
- גרסה / עדכון
- נוסח מקומי מאוחד שהופק 2.7.2026
- מספר עמודים
- 2
על מי זה חל
הכלל הוא שהעברת מידע אל מחוץ לישראל אסורה, אלא אם מתקיים אחד החריגים שהתקנות מונות. בפועל זה רלוונטי לכל עסק שמאחסן מידע בשרת מחוץ לישראל, משתמש בשירות ענן זר או נעזר בקבלן משנה מעבר לים, גם כשהמידע לא נשלח לשום מקום אלא רק נגיש משם.
מה חשוב לדעת
בחירת הבסיס להעברה היא החלטה משפטית שתלויה ביעד, במקבל המידע ובהתחייבויות שנטל על עצמו, ולא סעיף סטנדרטי בהסכם השירות. ומה שמפתיע עסקים רבים: גם העברה למדינה שרמת ההגנה בה מוכרת כנאותה מחייבת התחייבות בכתב מהמקבל לשמור על פרטיות המידע ולא להעביר אותו הלאה.
מה המעמד המשפטי
אלה תקנות מחייבות שהותקנו מכוח חוק הגנת הפרטיות. לצידן פרסמה הרשות להגנת הפרטיות עמדות שמסבירות כיצד היא קוראת חלק מהחריגים; הן מלמדות על גישת האכיפה שלה, ואינן מחליפות את נוסח התקנות.
התקציר נבדק מול המקור הרשמי ב-29.7.2026. הנוסח המחייב הוא זה שבמאגר החקיקה הלאומי, תחת חקיקת המשנה של חוק הגנת הפרטיות, והקישור למעלה מוביל לעמוד החוק במאגר.