שאלת מצלמות האבטחה במקום העבודה היא אחת הנפוצות ביותר שמגיעות אלינו. הנחיית הרשות להגנת הפרטיות משנת 2017 בעניין מצלמות מעקב במקום העבודה קובעת כללים ברורים, והם תקפים גם היום, תחת תיקון 13.
3 עקרונות יסוד
- לגיטימיות ומינימליות: מצלמות רק למטרה עסקית מוגדרת (אבטחה, הגנה על רכוש) ורק היכן שנחוץ, לא כיסוי מלא של כל שטח העבודה.
- שקיפות: שילוט ברור בכניסה לאזורים המצולמים, ומדיניות כתובה שהעובדים מכירים.
- מידתיות: היקף הצילום, זמני ההפעלה ותקופת השמירה צריכים להלום את המטרה, בלי אמצעי פוגעני יותר מהנדרש.
איפה מצלמות מותרות?
- כניסות ויציאות
- חניונים ומחסנים
- שטחים ציבוריים (לובי, קופות)
- אזורי ייצור עם ציוד יקר
איפה מצלמות אסורות?
- שירותים ומקלחות: איסור חד-משמעי
- חדרי החלפת בגדים
- פינות הפסקה ואכילה: ככלל אסור
- צילום ממוקד ורציף של עמדת עבודה של עובד מסוים, אלא בנסיבות חריגות המצדיקות זאת ובכפוף ליידוע
חובת יידוע העובדים
הנחיית 2017 דורשת, ברוח עקרון היידוע שבחוק הגנת הפרטיות, שהעובדים יידעו בפועל: היכן מוצבות מצלמות, לאיזו מטרה, מי צופה בחומר וכמה זמן הוא נשמר. הדרך המקובלת: מדיניות כתובה, שילוט, וסעיף מסודר במסמכי העבודה.
עדכון אפריל 2026: מצלמות LPR
ב-26 באפריל 2026 פרסמה הרשות הבהרה בעניין מצלמות לזיהוי לוחיות רישוי (LPR), על רקע פסיקה וחוות דעת של המשנה ליועצת המשפטית לממשלה: לרשויות מקומיות אסור להשתמש במצלמות LPR לאכיפת עבירות חניה ללא הסמכה מפורשת בחקיקה. ההיגיון חשוב גם למגזר הפרטי: לוחית רישוי מאפשרת להסיק על מיקומו ותנועותיו של אדם, ולכן מדובר בעיבוד מידע אישי לכל דבר, שמחייב מטרה מוגדרת, יידוע ואבטחת מידע. ארגון ששוקל מערכת LPR, למשל בחניון החברה, צריך לבחון את הבסיס החוקי ואת המידתיות לפני ההפעלה.
ולסיום, הבחנה חשובה: הנחיית 2017 עוסקת במקום העבודה. למצלמות במעונות יום יש הנחיה נפרדת (הנחיה 1/26), ולה הקדשנו מאמר נפרד בבלוג.